נקודת מבט אדריכלית על מרכז צימבליסטה

מאת: ענת גלעד - אדריכלית, בוגרת ביה"ס לאדריכלות ע"ש עזריאלי באוניברסיטת תל-אביב

בית הכנסת והמרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה בקמפוס אוניברסיטת תל-אביב

 

אדריכל: מריו בוטה

 

נתונים כלליים:

  • שנת תכנון: 1996.
  • שנת בנייה: 1997.
  • מימון: נורברט צימבליסטה.
  • נפח: 7,325 מ"ק.
  • מידות כלליות: מידות בסיס: כ-800 מ"ר, רדיוס מגדלים - 8.27 מטר, גובה - מגדלים: 13.25 מטר, בסיס: 4.6 מטר.

 

על המבנה:

המרכז ממוקם בלב הקמפוס של אוניברסיטת תל אביב, ולו שתי פונקציות עיקריות: בית כנסת ואולם לדיונים ולהרצאות. החללים העיקריים, המוקדשים לתפילה ולדיונים, מייצגים שתי נקודות מבט שונות על הצורך של הסטודנטים במקום מפגש.

 

עיצוב המבנה מתחיל משתי הפונקציות הללו, ומשתמש בהן כדי ליצור דימויים ארכיטקטוניים מקובלים ומזוהים צורנית. הבניין מורכב משני נפחים הצומחים כמעין זוג מבנים תואמים ממישור שהוא בבחינת בסיס משותף. בסיס זה הוא קומת הקרקע של הבניין, והוא כולל בית כנסת, אולם לדיונים ולהרצאות וחללי שירותים תומכים, ומשתרע על פני שטח של 800 מ"ר בקירוב. הכניסה הראשית ממוקמת בצדו הצפוני של הבניין, וכניסה נוספת, כניסת שירות, נמצאת בצדו הדרומי. שתי הכניסות מובילות אל אטריום מרכזי. בית הכנסת ממוקם באגף המזרחי של המבנה, ואולם הדיונים באגף המערבי שלו. שני החללים המרכיבים את בית הכנסת ואת אולם הדיונים הם בעלי בסיס מרובע, והם הופכים להיות עגולים במפלס הגג: הדבר מתבטא בטרנספורמציה הדרגתית של הקירות מריבוע למעגל עם ההתקדמות כלפי מעלה. לכל חלל תקרה מרובעת, וארבעת המקטעים הקשתיים הנוצרים בין ריבוע התקרה לקירות המעגליים מהווים פתחי אור עיליים (Sky Lights) השופכים אור טבעי על הקירות הפנימיים.

 

התקרה המרובעת נושאת חומרי בידוד אקוסטיים עבותים במיוחד שנועדו למנוע הדהוד בחלל שגובהו כ- 10.5 מטרים. ההבדל בין הפונקציות של שני החללים המרכזיים מתבטא בשינויים זעירים בלבד: אפסיס שונה בכל אחד מהחללים; ארון קודש בחלל המשמש בית כנסת; וריהוט שהותאם במיוחד לכל פונקציה. כלל העיצוב קפדני ומלוטש, כזה המאפיין את רוב עבודותיו של מריו בוטה.

 

לדברי בוטה, הדמיון הפלסטי והצורני בין שני חלקי המבנה, ובכלל זה השימוש הזהה באור טבעי, מבטא בחירה סימבולית המתארת את הקשר המתחזק בין הדתי לרוחני אצל סטודנטים בני זמננו.

 

מלבד הריהוט המוקפד למבנה פרטים ייחודיים אשר תורמים לשלמותו הצורנית הפשוטה: החיבורים בין הקירות המחופים אבן לפרופילי האלומיניום השחור של החלונות מתאפיינים בניתוק פיזי של ממש כך גם בחיבורי הנפחים: נקודות החיבור בין האפסיס וארון הקודש המעוגלים לנפח המלבני של קומת הקרקע מאופיינות אף הן בניתוק פלסטי ואילו צמד הצילינדרים נראים ממש כמונחים על גבי הבסיס הנ"ל.

 

כמו כן, כל הקירות החיצוניים מסתיימים בפנל מתכתי כסוף אשר משרטט בבהירות את קווי המתאר, הברורים ממילא, של המבנה, ובכך מקצין את הפשטות הצורנית שלו.

 

אחד הפרטים המרשימים במבנה נמצא באטריום המרכזי: תקרתו מורכבת משני פתחי תאורה עיליים קשתיים אשר חושפים את צמד הצילינדרים הנטויים זה כלפי זה. הדבר יוצר מתח צורני ונפחי מרתק. חיפוי הקירות הפנימיים באטריום זהה לזה החיצוני, והדבר יוצר אשליה של חלל פנימי המחבר שני נפחים חיצוניים נפרדים. חיפוי החללים הפנימיים הוא באבן בהירה ומלוטשת יותר.

 

על האדריכל:

מריו בוטה הוא ארכיטקט שוויצרי שקנה לו שם עולמי ושפה נפחית בינלאומית. הוא נולד בשווייץ, וכבר בגיל 18 הוא תכנן את הבית הראשון שלו. הוא התמחה אצל גדולי הארכיטקטים של המאה העשרים: קארלו סקארפה ולֶה-קוֹרבּוּזְיֶיה, ועבד גם עם לואיס קאהן.

 

סוד קסמו של בוטה טמון דווקא בצורות הגיאומטריות הבסיסיות, הפשוטות והמוכרות שבהן הוא משתמש. הנפחים הבסיסיים - המנסרה המלבנית, הקובייה והצילינדר - אומצו על ידו, והם מהווים בסיס לכל עבודותיו.

 

מבנייניו של בוטה אפשר ללמוד על הריגוש שבפשטות הצורנית, ועל היותה בסיס איתן וקרקע פורייה לפיתוח אלמנטים אדריכליים מרתקים הנובעים ישירות מצורתו של הבניין ומהנפחים ששימשו אותו. דגש מיוחד בתכנון מושם על שליטה באור. מריו בוטה תכנן מאות פרויקטים בכל העולם, טבע בהם את חותמו האישי, ויצר באמצעותם שפה אדריכלית בינלאומית הנשענת על אותם נפחים בסיסיים המרכיבים את בנייניו.

 

בית הכנסת והמרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה בקמפוס אוניברסיטת תל אביב הוא המבנה הראשון שתכנן בוטה בישראל, והוא מצטרף לשורה של פרויקטים ידועים נוספים של בוטה ברחבי העולם, ובהם:

  • המוזיאון לאמנות מודרנית בסן פרנסיסקו 1994-1990.
  • ה"קאזה רוֹטוֹנדה" בסטאבּיו 1982-1980.
  • "בית ביאנצ'י" בריבה סן ויטָלֶה 1973-1971.

 

אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
Developed by
UI/UX Basch_Interactive